מה מלמדת העובדה שבנישואים בעייתים מונעים את הייבום?
רעיון לפרשת השבוע. עתים (מעטות) אנו רוצים להדגיש את הנושא של הבשורה המיוחדת של הירושלמי שמאמץ גישה כללית המתאימה לעם חי בארצו דרך האנטיתיזה של התלמוד הבבלי שמאמץ גישה חינוכית שהייתה מתאימה למציאות של גלות ובזכותה עם ישראל שמר על זהותו במציאות בלתי אפשרית. אחד המאפיינים של הגישה הבבלית היא ההסתכלות על הצד הפרטי.
בפרשת חוקת שנקרא אי"ה בשבת הקרובה מובא הפסוק (אחרי שעם ישראל כובש את סיחון) על כן יאמרו המושלים בואו חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון. פשט הפסוק שחשבון עיר הבירה של ממלכת סיחון הייתה מרכז הממלכה של סיחון. המושלי משלים ברצותם להדגים
מה זאת עיר חזקה מצביעים על סיחון.כיוון נוסף שמופיע במדרש מתוך הסתכלות כללית הוא שישנו איסור לפגוע במואב. העיר חשבון הייתה שייכת למואב, נכבשה על ידי סיחון ואז עם ישראל כבש אותה מידי סיחון. רואים כאן את השגחת הקב"ה בעולם.
לעומת רעיונות אלו אומר התלמוד הבבלי (בבא בתרא עח, ב) על כן יאמרו המושלים אלו המושלים ביצרם, בואו חשבון בואו עשו חשבונו של עולם הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה. רואים כאן דוגמה ברורה כיצד לוקחים נושא כללי והופכים אותו לנושא פרטי – חשבון הנפש של כל יהודי לגבי עבודת השם שלו.
והיות ולא צטטנו מקור מן הירושלמי. נביא מקור ירושלמי מתוך מסכת יבמות (בהמשך למה שהבאנו בדף הקשר הקודם שבו אנו דואגים שלא יהיה מצב של משפחה לא יציבה בכך שאנו מטעים את היבם) התלמודים עוסקים במציאות של זקן וצעירה או צעיר וזקנה – נישואים שמבטיחים נישאים כושלים. לדעת התלמוד הבבלי אומרים ליבם למה לך להיכנס לנישואים כאלו. לדעת הירושלמי (יבמות יב, ו) האמירה הזאת נאמרת לא רק ליבם, אלא גם ליבמה. ולא זו בלבד, אלא גם אם שניהם בסופו של דבר רוצים מונעים מהם לעשות זאת ומכריחים את היבם לחלוץ (כמובן כל זאת בזמן שמצוות ייבום הייתה קודמת למצות חליצה). רואים כאן פעם נוסף עד כמה התלמוד הירושלמי ער לשאלת הנישואין הלא יציבים שמצוות הייבום יכולה לגרום, ועד כמה הוא נלחם שלא יהיו תקלות.
